הייתי בן שלוש או ארבע, כששאלתי את אמא שלי איפה צריך ללמוד כדי  להיות שחקן, היא ענתה לי שבבית צבי, ומאז כל יום הולדת הייתי מכבה את הנרות ומביע אחת משתי משאלות: ללמוד בבית צבי או לנסוע לדיסנילנד (הייתה שנה אחת, שביקשתי את שתי המשאלות באותו משפט, ליתר בטחון...).

 

החיים לוקחים אותנו בדרכים משונות. בגיל 21 אחרי הצבא ושליחות שניה במחנה קיץ בניו יורק נסעתי לדיסניוורלד והגשמתי משאלה ראשונה.

בגיל 22 התחלתי ללמוד בבית צבי. למדתי משחק אבל התעניינתי והתנסתי יותר בבימוי.

 

אולי הקסם בנשיפה על נרות יום-הולדת הביא אותי להצליח להגשים את המשאלות שלי, אולי מוטיבציה, התמדה וההכוונה הנכונה הם אלה שהביאו אותי לשם ואולי שילוב של השניים.

 

יש לנו הרבה חלומות, תקוות, ומטרות לחיים. לפעמים הם מאוד מדוייקים ומתאימים לנו ולמי שאנחנו, ולפעמים הדרך משנה אותם קצת ומציעה לנו משהו חדש.

 

אנחנו מדברים על חלומות ומכוונים להצלחה, אם למשאלות אין תוצאות זה אומר שעדיין לא הגשמנו אותן, ואם כבר הגשמנו אותן, אז כדאי למצוא מטרות חדשות, כדי שיהיה מעניין.

אז הסיפור שלי בעצם זה לעזור לכם להגשים משאלות ישנות או למצוא משאלות חדשות (ואז להגשים גם אותן). 

הסיפור שלי זה להראות לכם שבילים, לפנות קצת את הדרך - שיהיה יותר קל לראות את האופק.

 

המשימה - להצליח להגשים. 

את עצמכם, את הרעיונות שלכם, את הפרוייקט שתמיד חלמתם להרים.

 

תרשו לעצמכם לחלום, תרשו לעצמכם להצליח.

 

אני אשמח להיות חלק מהדרך שלכם לשם.

​

 

תומר מוקד